תביעת הגירושין:

הליכי גירושין בישראל מוסדרים בהתאם לדין הדתי-אישי שחל על בני הזוג. כאשר מדובר ביהודים, אזרחי מדינת ישראל, קובע חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), התש"ג-1953, כי נישואין בין יהודים ייערכו על פי "דין תורה". המשמעות היא, כי בני הזוג המבקשים להתגרש, צריכים לעשות כן באמצעות הגשת תביעת גירושין לבית הדין הרבני. תביעת גירושין, כשמה כן היא, תביעה משפטית לכל דבר ועניין. יש להגיש תביעה הכוללת את פירוט הנימוקים לבקשת הגירושין ויש לשאת בתשלום אגרה במסגרת הגשת התביעה. לאחר מכן, מבקש הגירושין צריך להוכיח כי אכן קמה "עילת גירושין", מבין העילות המוכרות בדין הדתי-עברי (לדוגמא: עילת בגידה, עילת מום גופני, עילת "עוברת על דת יהודית" ועוד).

במידה ובית הדין אישר, כי אכן הוכחה עילת הגירושין, הוא יורה על מתן גט. אגב, תביעת גירושין מתנהלת בפני שלושה דיינים, היושבים בבית הדין הרבני האזורי. על החלטות בית הדין הרבני האזורי, ניתן לערער לבית הדין הרבני הגדול בירושלים.

זאת ועוד: לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני נישואין וגירושין. סמכות זו כוללת גם תביעות מזונות, תביעות כתובה וגם תביעות מדור ושלום בית. בנוסף, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בענייני רכוש וממון בין בני זוג וגם בענייני משמורת – אך זאת, רק במקרים שבהם תביעת הגירושין מוגשת כתביעה הכורכת בה את אותם עניינים. בהיעדר תביעה "כרוכה", לבית הדין הרבני אין סמכות לעסוק בענייני משמורת ילדים ורכוש.

תביעת מזונות:

בנוסף לסוגיית המשמורת, בעת גירושין, על בני הזוג להסדיר את סוגיית תשלום המזונות. החובה לשלם מזונות מוטלת על האב מכוח הדין הדתי-אישי, כדי לדאוג לכלכלת ילדיו ורמת חייהם. במקרה של גירושין, האב חב במזונות ילדיו באופן מוחלט. יש לציין, כי שיעור המזונות נגזר גם מגובה הכנסתו, מגובה הכנסת האם וכן בהתאם לרמת החיים שאליה הורגלו הילדים המשותפים. לא רק במזונות חב האב, אלא גם בהוצאות מדור, חינוך, רפואה ועוד. את כל הנושאים האלו אפשר להסדיר במסגרת תביעת מזונות, בתביעה נפרדת (לבית הדין הרבני או לבית המשפט לענייני משפחה). לחלופין, גם את סוגיית המזונות, יכולים בני הזוג להסדיר בהסכמה, באמצעות הסכם מזונות או הסכם גירושין כולל (שרלוונטי לכלל הנושאים הנוגעים להליך הגירושין).