עורך דין לענייני משפחה הינו בוגר לימודי משפטים, בעל רישיון בעריכת דין, אשר תחום התמחותו הינו דיני משפחה.

דיני משפחה מצריכים בקיאות ייחודית, וזאת לאור שתי ערכאות שהן חופפות זו לזו, אך בעלות שוני מהותי בדרך קבלת ההחלטות בהן: האחת בעלת דין דתי והאחרת שוויונית. זאת ועוד, עיסוק בדיני משפחה, שהם דיני אישות, מצריך יכולת בין אישית והבנת סיטואציות רגשיות, וזאת לאור סוג התיקים המגיעים אל עורך דין לענייני משפחה, לדוגמא: גירושין, צוואות וירושות, אימוץ ילדים, משמורת קטינים ועוד.

על מנת להבין את עיסוקו של עורך דין לענייני משפחה, נסקור במאמר זה את אופיין של הערכאות העוסקות בדיני משפחה, שהן בית המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני. כמו כן, נסביר על מרוץ הסמכויות, ביטוי שנועד להבהיר מי הערכאה בעלת הסמכות, כאשר ישנו נושא שחופף לשתי הערכאות.

מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות, ואין לראותו כתחליף לייעוץ משפטי על ידי עורך דין לענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה:

מדובר בערכאה משפטית שהוקמה בשנת 1995, אשר נועדה לעסוק בכל הנוגע לתא המשפחתי ולדיני האישות. בערכאה זו ידונו בנושאים כגון: נישואין והתרת נישואין (במקרה ומדובר בנישואין אזרחיים), מזונות ילדים, משמורת ילדים, אימוץ ילדים, צו משמורת, חלוקת רכוש, צוואות וירושות ועוד. ערכאה זו פועלת מכוח חוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק בתי המשפט לענייני משפחה").

טריבונל מקצועי זה נוצר בשל רגישות הנושאים המגיעים לפתחו, המצריכים שופטים בעלי ראייה ייחודית, הבנה ומקצועיות, היות והנושאים המועלים בפניהם, הינם הרי גורל ובעלי משמעות לחייהם של הפונים (בעיקר החלטות הנוגעות לקטינים ולחייהם). כמו כן, בערכאה זאת יש צורך בסיוע של אנשי מקצוע, אשר מסייעים לקבלת ההחלטות, לדוגמא: עובדים סוציאליים, רופאים מומחים, שירותי רווחה ועוד. יש לציין כי לפני חקיקת החוק, כל התחומים הללו נידונו בבית משפט השלום, מבלי שהיה קיים ידע ייחודי לשופטים הדנים. לאחר וועדת שינבוים, הוחלט על הפרדת הנושא והקמת בתי משפט בתחום זה. כמו כן, נקבע כי דיונים בנושא יערכו בדלתיים סגורות, על מנת לשמור על צנעת הפרט בנוגע לענייני המשפחה, ובמיוחד בכל הנוגע לעניינם של קטינים.

בית המשפט לענייני משפחה הינו ערכאה שזהה בסמכותה לערכאת בית משפט שלום. על מנת לערער על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה, יש להגיש את הערעור לבית המשפט המחוזי (ערעור בזכות). לאחר מכן יהיה ניתן להגיש בקשה לערער לבית משפט העליון (ערעור ברשות).

בית הדין הרבני:

בית הדין הרבני הינו ערכאה דתית, אשר החלטותיה אומנם מושתתות על הדין הכללי ועקרונות המשפט הישראלי, אך תוך התייחסות רבה להלכה, דבר שלעיתים יוצר סתירות בין עקרונות מסוימים. מכאן נובע השוני בהחלטות, בין בית הדין הרבני לבית המשפט לענייני משפחה. את סמכותו, שואב בית הדין הרבני, מחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953 (להלן: "חוק בתי הדין הרבניים"). על פי חוק זה, לבית הדין הרבני יש סמכות בלעדית לדון בכל הנוגע לנישואין וגירושין של יהודים בישראל.

מלבד סמכותו הבלעדית, לבית הדין הרבני יש סמכות לדון בנושאים אשר קשורים מטבעם לנושא העיקרי. לדוגמא: בתיק גירושין, יהיה ניתן לכרוך את הנושאים מזונות, משמורת וחלוקת רכוש. מכאן, קיימת חפיפה בין בית הדין הרבני לבין בית המשפט לענייני משפחה, בנושאים שיכולים לעלות בכל אחת מהערכאות. בית הדין הרבני זהה בסמכותו לבית משפט שלום. ערעור על החלטה של בית דין רבני, יוגש לבית הדין הגדול בירושלים.

"מרוץ הסמכויות":

כאמור, לאור היכולת להתדיין בשתי ערכאות שונות, בנושאים מסוימים (כאשר אלו עולים כנושאים נפרדים בביהמ"ש, או לחילופין, כרוכים להליך נישואין או גירושין בבית הדין), ישנה דרך פעולה לפיה נקבע למי מבין השתיים סמכות לדון בנושא המגיע לפתחה, וזה על מנת שלא ליצור כפל החלטות וסתירות. הכלל הוא שהערכאה הראשונה בזמן, אליה מגיע התיק, לה ניתנת הסמכות לדון בנושא. במידה ולאחר מכן ייפתח תיק בערכאה האחרת, לא תהיה סמכות לערכאה השנייה בזמן, לעסוק בנושא, גם אם מדובר בנושא שבתחומה. במידה וכן יעשו כן, הדבר ייחשב חריגה מסמכות. לכן הוטבע המונח "מרוץ הסמכויות", אשר מבטא את תחושת הדחיפות של כל צד, להגיע לערכאה שמיטיבה עם מצבו, שתוכל להביאו לעליונות בניהול התיק.

סיכום:

לאור האמור, ובשל שתי הערכאות השונות הרלוונטיות לדיני משפחה, קיימת חשיבות רבה לבחירת עורך דין לענייני משפחה, מקצועי בתחומו, בעל בקיאות והכרת כל דיני המשפחה, וזאת לאור חשיבות ההחלטות המתקבלות בערכאות המשפטיות.