עזבון הינו רכושו של אדם אשר נפטר מן העולם. במרבית המקרים, עזבונו של הנפטר מועבר לקרוביו. דרך החלוקה תעשה בהתאם לדין הישראלי או בהתאם לבקשת המנוח, באמצעות צוואה, במידה ודאג להכין כזו, בטרם נפטר. לעיתים, גם אם הכין צוואה, שהיא המנחה על דרך חלוקת העיזבון, ילכו על פי דין ולא על פי בקשת המנוח, וזאת במידה ונפל פגם בצוואה. מכאן, הרי שבמאמר זה נסקור: מהו חוק הירושה, מהי ירושה בהתאם לדין, אילו סוגי צוואות קיימים וכיצד ניתן לממש צוואה.
מאמר זה מובא לנוחיותכם/ן, קוראים/ות יקרים/ות ואין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין לענייני משפחה.
הדין הישראלי – חוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה"):
החוק המסדיר את ענייני העיזבון והירושות בדין הישראלי, הינו חוק הירושה. בחוק זה מעוגן אופן חלוקת רכושו של נפטר, וזאת כברירת מחדל, במקרים שבהם המנוח לא הותיר אחריו צוואה המורה על ביצוע חלוקה. על פי חוק זה, מוגדרים יורשים על פי דין של העזבון . כמו כן, נקבע מתי צוואה תהיה תקפה ומתי יש לפנות לחלוקה על פי החוק. בחוק זה גם קבועים נושאים טכניים, כמו בעלי תפקידים (לדוגמה, רשם הירושות).
מהי ירושה על פי דין:
ירושה על פי דין, הנה חלוקת רכושו של מנוח/ה, לאלו המוגדרים יורשים על פי דין, וזאת כאשר המנוח לא הותיר אחריו צוואה. סעיף 1 לחוק הירושה קובע כי העיזבון יועבר ליורשים על פי דין. בסעיף 10 לחוק הירושה, נקבע מה הדין בהיעדר צוואה, כלומר – מי הם היורשים על פי דין: אלו מוגדרים בן/בת הזוג של המנוח וילדיו, כמעגל ראשון. במידה ולמנוח אין בן/בת זוג או ילדים, רכושו יועבר להוריו ולאחיו וכך הלאה במעגלי הקרבה, דבר המכונה "פרנטלות". נעיר כי במידה והמנוח היה אדם ערירי, רכושו יועבר לאוצר המדינה.
סוגי צוואה על פי דין:
בהתאם לחוק הירושה, צוואה הינה חוזה, מסמך משפטי המחייב את כולם, שנערך ע"י אדם בהיותו צלול, אשר במסגרתו הוא מצווה על חלוקת רכושו לאחר מותו, וזאת בהתאם לרצונו החופשי וללא כל השפעות זרות. בעת עריכת מסמך שכזה, חלוקת העיזבון תעשה על פי רצון המנוח/ה ולא על פי חוק הירושה. ניתן לערוך צוואה באחת מן הדרכים הבאות:
צוואה בכתב – סוג הצוואה הנפוץ ביותר. מדובר בצוואה שעל המצווה, שהוא מותיר הצוואה, לערוך בכתב ידו. עליה לכלול את תאריך עריכת הצוואה ואת חתימתו של המצווה.
צוואה בפני עדים – זוהי צוואה שדרך ביצועה כמעט זהה לצוואה בכתב. במקרה כזה, הצוואה צריכה להיערך בפני עדים, גם היא בכתב ועליה לכלול את תאריך עריכתה של הצוואה ואת חתימת המצווה. גם העדים צריכים לחתום על הצוואה, וזאת כראייה לכך שהיא נערכה בפניהם כדין. .
צוואה בפני רשות – זוהי צוואה שאותה מגיש המוריש לאחד מן הבאים: רשם הירושה, בית המשפט לענייני משפחה, בית דין דתי או נוטריון. אותו נציג רשות, הוא זה שנותן תוקף לצוואה.
צוואה בעל פה – צוואה זו, היא צוואה שלא נעשית בדרך קבע, אלא רק במקרים חריגים המחייבים ביצוע בצורה הזו. אלו הם התנאים לקיומה: (1) המצווה צריך להיות במצב רפואי (או אפילו להאמין בכך), שעשוי להביא לסיום חייו בטווח של 30 ימים (2) על המצווה לומר את צוואתו בעל פה בפני שני עדים (3) על העדים לערוך זיכרון דברים לאחר הקראת הצוואה (4) במועד קרוב ככל שניתן להקראת הצוואה, על העדים לפנות עם זיכרון הדברים לרשם הירושה, ולהפקיד אצלו את המסמך (5) במידה והמצווה לא נפטר בתוך חודש מיום מסירת הצוואה, הצוואה לא תחול.
מימוש עזבונו של נפטר:
לאחר לכתו של אדם מן העולם, ועל מנת לממש את הירושה או הצוואה במידה ויש כזו, והיא תקפה ותקינה, יש להגיש בקשה לצו קיום. לאחר הגשת הבקשה לצו קיום צוואה/ירושה, יפרסם רשם הירושות את פרטי הבקשה, במטרה לוודא שלא קיימים מתנגדים לבקשה (יורשים נוספים על פי דין, צוואה עדכנית יותר או ראייה לכך שהצוואה אינה תקינה). לאחר 14 ימים מהגשת הבקשה ופרסומה, וזאת במידה ולא תהיינה התנגדויות, יורה רשם הירושה על מתן צו קיום. במידה ותהיינה התנגדויות, יועבר הנושא לדיון בבית המשפט, לבחינת ההתנגדות.
לסיכום:
בכל הנוגע למימוש עיזבון, מומלץ ואף רצוי להיוועץ בעורך דין לענייני משפחה, הואיל ומדובר בנושא מורכב, שלעיתים גם עשוי להביא לסכסוכים בין היורשים, לרבות בני משפחה.
